<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות י"ג</h1>
<h2>דף כב.</h2>
גיד הנשה כתב הרמב"ם שמותר בהנאה. וחכמי לוניל השיבו עליו וכתבו שאסור וכן כתב ה"ר יונה שאסור וכן נוהגין בכמה מקומות שאין מאכילין אותו אפילו לחתול. וכמה פסקנים הסכימו כמו הרמב"ם וכן הרא"ש ובאשכנז נהגו בו התר.
<h2>דף עד.</h2>
אין זה מהחבור. מצאתי נסחא ספרדית בענין מליחת הבשר בהך מילתא דאמרינן במנחות מאי תבונהו אמר רב אסי יכול יתן בו טעם כבינה ת"ל תמלח, כיצד הוא עושה מביא את האבר ונותן עליו מלח והופכו ונותן עליו ומעלהו אמר אביי וכן לצלי, ובנסחי דידן איכא וכן לקדרה, ולנסחא ספרדית צלי נמי בעי מליחה, מי' לא בעי הדחה ולא בעי שהייה אלא מולחו וצולהו מיד עם מלחו, שכן היה עושה בשעת הקטרת אימורי' דקאמ' רב אסי יכול יתן בו טעם כבינה כלומר שישהא במליחת האימורין עד שיקבל הבשר טעם המלח ויהא מוטעם כבינה שנותנת טעם באדם ת"ל תמלח מכל מקום אלא מולחו ומעלהו מיד עם מלחו ועלה אמר אביי וכן לצלי. ולנסחי דידן הא דאמר אביי וכן לקדר', אמולחו והופכו וחוזר ומולחו קאי כלומר שכן צריך למולחו משני צדדין לקדרה אבל לשאר ענינים לא השוה לו מליחת בשר לקדר' שהרי זה אינו צריך שהייה וזה צריך שהייה זה אינו צריך הדחה ממלחו אלא שצריך להעלותו עם מלחו וזה אינו ראוי לבשל עם מלחו עד שידיחנו. ומתוך ב' הנסחאו' הללו נקטי' לחומרא דלצלי נמי בעי מליחה, ולא מליחה יתירתא אלא מליחת משהו משני צדדין כדעבדי באמורין דאמרינן התם במנחות גבי דם מהו דתימא מישדא משהו למצוה בעלמא קמ"ל דדם לא בעי מליחה כלל, אלמא מליחת אימורין מליחת משהו הויא ולצלי נמי מליחת משהו סגיא ולאלתר צולהו בלא הדחה. ומסתברא כי האי נסחא, (קאי) [דאי] לקדרה כדאיתא בנסחי דידן מאי וכן, ועוד דלקדרה הא אשמעינן שמואל במסכ' חולין [קי"ג ע"א] אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה, ומההיא מילתא שמעינן חומרא דמליחה טפי מהניך וכן נראה לי ע"כ.
